למה אנחנו מכתיבים תנאי קשים לחימום IP55 שלנו
חדרי האמבטיה הם סביבה קשה מאוד עבור מכשירי אלקטרוניקה. תחשבו על זה: יש שם אדים סמיכים, מים שעלולים לפגוע במכשיר, וטמפרטורות שיכולות לעלות ממישור הקפאה למישור הרתיחה בתוך דקות בלבד.
אנחנו מייצרים את החימומים שלנו בהתאם לתקן IP55, אך הבעיה היא שדירוג זה אינו אומר הרבה אם המכשיר נהרס לאחר שימוש של שישה חודשים בתנאי שימוש אמיתיים.
הבעיה עם האדים
IP55 נשמע נהדר – זה אומר שהחימום יכול לעמוד בפני אבק וזרמי מים בלחץ נמוך. אך מה לגבי אדים? אדים הם בעיה אחרת לגמרי.
אדי מים יכולים לחדור דרך סגירות שמים נוזליים אינם יכולים לחדור דרכן. כשהם נכנסים פנימה, הם גורמים לחלודה ולקורוזיה, ובסופו של דבר לשריפה.
כדי למנוע זאת, אנחנו מבצעים “מבחני בלייה בחום ולחות”. בעצם, אנחנו שם את החימומים בתא מיוחד וחושפים אותם לחום גבוה וללחות גבוהה במשך שבועות. אנחנו רוצים שהסגירות ייהרסו במעבדה שלנו, ולא בחדר האמבטיה של הלקוח.
האפקט של “נשימה”
רכיבי האינפרא-אדום מתחממים מאוד. כשאנו כובים את המכשיר, החומרים שבתוכו מתכווצים כשהם מתקררים.
בחדר לח, זה יוצר אפקט של “נשימה” – המכשיר “שואב” אוויר לח פנימה.
אנחנו משקיעים הרבה זמן בבדיקה של כיצד הסגירות מתמודדות עם זה. אם הסגירה נקטנת או נהיית שבירה, הדירוג IP55 כבר לא תקף. אנחנו פותחים את המכשירים כדי לבדוק אם יש חלודה בחוטים, ולוודא שהבידוד עדיין תקין.
מציאת האיזון הנכון
אפשר לחשוב, “פשוט יש לסגור את המכשיר טוב יותר!”
אך יש בעיה: אם נסגור את המכשיר יותר מדי, החום יישאר בתוכו. הרכיבים האלקטרוניים ייהרסו, והקבלים יפסיקו לעבוד.
זו בעיה של איזון – עלינו למצוא דרך למנוע את חדירת הלחות, מבלי להרוס את הרכיבים האלקטרוניים. זה דורש שימוש בשיטות יעילות לפינוי אוויר, והרבה בדיקות. כך אנחנו מוודאים שהחימום יישאר יבש ויעבוד במשך שנים רבות.