למה אנו משתמשים בקוורץ עמיד בפני פיצוץ בתנורי החימום של האמבטיה
אם אתם בוחנים תנור חימום לאמבטיה, כנראה שתראו את הסימון “IP65” על האריזה. זה נהדר למניעת חדירת מים לרכיבים האלקטרוניים, אך זה לא פותר את הבעיה האמיתית.
הסכנה האמיתית נמצאת בתוך הלהבה עצמה. דמיינו: יש לנו צינור אינפרא-אדום שחם מאוד, ופתאום כמה טיפות מים קרות נופלות עליו. בזכות הזכוכית הרגילה, הירידה הפתאומית בטמפרטורה גורמת ל”הלם תרמי”. הזכוכית אינה יכולה לעמוד בעומס והיא נשברת.
לכן אנו משתמשים בקוורץ.
המדע שמאפשר לקוורץ לא להישבר
קוורץ שונה. הוא אינו מגיב בצורה שלילית לשינויים דרסטיים בטמפרטורה. בעוד שזכוכית רגילה מתרחבת ומתכווצת – וזו הסיבה שהיא נשברת – קוורץ כמעט שאינו משתנה.
גם אם טיפות מים קרות נופלות על פני השטח של הצינור שנמצא בטמפרטורה של 600 מעלות צלזיוס, הצינור נשאר שלם. זו הדרך היחידה לוודא שהחוט הטונגסטן שנמצא בתוך הצינור ימשיך לפעול, במקום להישרף כשהוא נרטב.
שכבת ההגנה
אך אנו לא עוצרים כאן. אנו לא רוצים להסתמך רק על דבר אחד. אנו מכסים את התנורים האלו ברשת חזקה או בשכבת ציפוי מיוחדת. ניתן לחשוב על זה כעל רשת בטיחות. במקרה הנדיר שהצינור נשבר, השברים נשארים תקועים בתוך הרשת. כך לא יהיו לכם שברי זכוכית שיפלו עליכם בזמן שאתם מנסים להתייבש. זו דרך פשוטה להבטיח בטיחות מלאה.
החסרונות
עכשיו, הבעיה היא שתנורי החימום האלו דורשים הרבה אנרגיה – הם מספקים חום מיידי, שכולנו אוהבים בחורף. אך הם גם דורשים חיבור לחוטים חזקים. אם המתח ירד, התנור לא יוכל להגיע לטמפרטורה הנדרשת, ותהיו לכם אזורים קרים בחדר.
בנוסף, התנורים האלו יכולים להיות חמים מאוד. אף שהמעטפת החיצונית עמידה בפני מים, עלינו להיות זהירים בנוגע להעברת החום מהמעטפת החיצונית. בחרנו להעדיף את זרימת האוויר על פני עיצוב אסתטי. אולי זה לא העיצוב ה“מינימליסטי” ביותר, אך זה אומר שהמעטפת נשארת קרה למגע, ואין צורך לדאוג לכוויות.