שמירה על הבטיחות בעת חימום חומרים כימיים רגישים
בואו נהיה כנים: שימוש במנורות אינפרא-אדום ליד חומרי ניקוי דליקים הוא דבר מפחיד מאוד. ניצוץ אחד בלבד או שטח שנהיה חם מדי יכולים לגרום לשריפה. זו סיטואציה קשה מאוד.
לכן אנחנו לא פשוט “בונים” את המנורות האלה – אנחנו משקיעים מאמצים רבים כדי למנוע מהן להפוך למקורות הצתה.
עצירת הניצוץ לפני שהוא נוצר
צינורות הקוורץ הרגילים אינם מתאימים לשימוש באזורים עם חומרים כימיים. הם שבירים מדי. במקום זאת, אנחנו משתמשים ברכיבי חימום שנמצאים בתוך מעטפות מיוחדות שאינן מגיבות עם החומרים הכימיים.
ניתן לראות זאת כמעין “מעטפת מגינה”. היא שומרת על האדים הרגישים האלה רחוק מהחלקים החשמליים. אנחנו גם משתמשים בחומרי אטימה שיכולים לעמוד בפני גזים מקורזים – חומרים שיכולים להרוס את החומרים הרגילים במהירות. ובנקודות החיבור של החוטים? אנחנו משתמשים בחומרים מיוחדים כדי למנוע מגזים לחדור פנימה.
שליטה בחום
החום הוא המטרה, אך יותר מדי חום הוא האויב.
אנחנו משתמשים במנורות שמצוידות במערכות בקרה דיגיטליות שמנתחות את טמפרטורת השטח בזמן אמת. אם הטמפרטורה מתחילה לעלות לכיוון נקודת ההתלקחות של החומר, המערכת פשוט כובה את החשמל. זהו.
אנחנו גם מחליפים את החוטים החלשים בחוטים חזקים יותר. למה? כי באוויר לח או עם ריכוז גבוה של חומרים כימיים, קיים סיכון גדול של התלקחות. על ידי הגנה על נקודות החיבור, אנחנו מורידים את הסיכון הזה.
הפשרה ההגיונית
העניין הוא שהוספת שכבת הגנה בין החום לבין החומרים שאנו עובדים איתם פירושה שאנו מאבדים קצת מהיעילות של שימוש במערכות עם צינורות רגילים.
זו פשרה קטנה תמורת שקט נפשי, אך זה אומר שאולי נצטרך להגדיל את ההספק של המנורות או להקריב אותן קצת יותר קרוב לחומרים שאנו עובדים איתם, כדי שזמן הייבוש יהיה כמו שצריך.
בנוסף, אל תשכחו את האוורור. גם עם מנורות אטומות לחלוטין, עדיין צריך להוציא את האדים מהחדר. חשוב שהאוויר יהיה נקי, כדי שנהיה מתחת לרמת ההתלקחות המינימלית. הבטיחות היא עניין שדורש שיתוף פעולה.